<h1>העיטור הלכ' יו"ט מח' ה'</h1>
<h2>דף י.</h2>
בש"א לא יטול אא"כ נענע מבעו"י ובה"א עומד ואומר זה וזה אני נוטל וקשיא לרבוותאי מה דקס"ד בריש פירקן דב"ש ל"ל מוקצה דהא תרווייהו אית להו מוקצה. ומסתברא דגוזלין דמדבריות נינהו שהן עושין לפרוח בכ"מ וכגרוגרות וצמוקים דמי אבל מוקצה דפליגו ר"י וב"ה כר"ש. אמר רב נחמן בר אמי מחלוקת בבריכה הראשונה דב"ש גזרו דילמא אתי לאמלוכי וב"ה סברו לא גזרינן אבל בבריכה שניי' ד"ה עומד ואומר זה וזה אני נוטל ורבי' אלפסי לא אייתי להאי.
<h2>דף י:</h2>
זימן שחורים ומצא לבינים לבינים ומצא שחורים שנים ומצא שלשה אסורין שלשה ומצא שנים מותרין בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורים ואם אין שם אלא הן הרי אלו מותרין. ואפי' זימן שחורים ולבינים והשכים ומצא שחורים במקום לבינים ולבינים במקום שחורים לא אמרי' איתהפוכי אתהפוך אלא אמרי' הנך אזלי והנך אחריני נינהו ב' ומצא ג' אסורין דממ"נ אי אחריני נינהו כולהו אסורין אי הני נינהו איכא חד דמעלמא דמערב בהו. בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורין. לימא מסייע לר' חנינא דאמר רוב וקרוב הלך אחר הרוב כדאמר אביי בדף אמר רבא הכא בשתי קינין זו למעלה מזו עסקינן ולא מבעי' קאמר לא מבעי' זימן בתחתון ולא זימן בעליון כלומר לפני הקן הוא העליונה. וה"פ זימן בתוך הקן בא מן הקינין ולא זימן בחבירתה ואפי' זימן בעליונה ולא זימן בתחתונה בתחתונים ומצא בעליונה שהיא לפני הקן. ולא מצא בתחתונה אסורין. דאמרי' הנך אזלי לעלמא והני סריכי סריך וסליקו וכ"ש זימן בתחתונה ולא זימן בעליונה אסירי הנך אשתרבובי אישתרביב ונחתין אבל בתוך הקן ומצא לפני הקן מותרין דרוב וקרוב הלך אחר הרוב. וליתא לדר' חנינא. והני נמי דגרסי' בריש (פירקן) גמרא בא"צ מתוקמא בשני קינין זו למעלה מזו כרבא ויש מחכמי הדור דאמר אליבא דרבא סייעתא כר' חנינא התם ולימא ואף ע"ג דרבא דחי להא דר' חנינא הלכה כר' חנינא דרבא גופא בלא יחפור ס"ל כר"ח דאמר רבא ש"מ מדר"ח תלת והא חדא מנייהו דרוב וקרוב הלך אחר הרוב כדאי' התם וכ"פ רב אחא וגרסי' התם אר"א בר שמעון מודים ב"ש וב"ה על שזימן בתוך הקן ומצא לפני הקן שאסורין.
<h2>דף כד:</h2>
מצודות חיות ועפות ודגים שעשאן מבעיו"ט לא יטול מהם ביו"ט אא"כ ידוע שנצודו מעיו"ט וחסורי מחסרי וה"ק ר"ג מתיר ומעשה בא"י שהביא דגים לר"ג ואמר מותרין הן. אלא שאין רצוני לקבל הימנו אר"י א"ש אין הלכה כר"ג ואיכא דמתני לה אהא דתניא ספק מוכן ר"ג מתיר ור' יהושע אוסר אר"י א"ש הלכה כר' יהושע.
ואם יש מאותו המין במחובר לקרקע דאמרי' אסור אפילו בטלטול קאמר כדאמרינן בני יומן מי שרי בטלטול ומסתב' אעפ"י שיש באותו המין במחובר וידוע וניכר שלא נתלש אותו היום מותר כההיא ליפתא דגרסי' חדי' דהא מכמשא אמר הא ודאי מאתמול עקורה מאי אמרת מחוץ לתחום אתא הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר וכ"ש הא אדעתא דא"י אתי שרי להו רבא למיזבן מנייהו כיון דחזא דמפשי ומייתי אסר להו. ושמעינן מהא שלוקחין מחנווני הרגיל אצלו ואם אין מאותו המין במחובר לקרקע בתוך התחום מותרין ולא חיישי' למוקצה לתמרא בעסקא וכיוצא בהן ופי' רבי' אלפסי משום דלא מחזקינן איסורא ול"ד לספק מוכן דאמר התם מוקצה היא אבל הכא לא ומסתב' משום דס"ל אין הא"י צריך הכנה כדגרסי בירושלמי רבא ור"ש ברבי חייא הא"י צריך הכין וחד אמר הא"י א"צ הכין ולא ידעי' מאן אמר דא ומאן אמר דא. מאן דרב מבעי' אותי קומי ר' חמא רבי' והא אמר ליה הן מהוויתה וא"ל שרייתה הוה והוינא אכיל מיני' תאנין הוי דן אמר אין הא"י צריך הכין. וחד תלמיד מרב נימא אזל לאנטרם אייתן לי' דורמסקנא ואכיל חד תלמיד דריב"ל וכו' חוץ לתחום אסור הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר ופירש"י ז"ל לישראל עצמו אסור שמא ישלח בשבילו אבל ישראל אחר לא ידע וליכא למיגזר ול"ח שמא יאמר לא"י לך והבא לי מחוץ לתחום בשביל ישראל אחר דאין אדם חוטא ולא לו ומסתב' דאם איתא להאי טעמא לא הוה שתיק מני' וטעמא דמלתא משום דקים לן דנכסי א"י אין קונין שביתה. ומשום גזירת בעלים דא"י אטו בעלים דישראל הי' דקני שביתה כדאיתא בפ' בכל מערבין הלכך לאותו ישראל אסור דחשבינן לי' בעלים אבל לישראל אחר לא גזר ושמעתי בשם הר"ר יצחק בן מרן לוי וה"ה לא"י שהדליק או שמילא בשביל ישראל או עשה לה כבש בשבת מותר לישראל אחר ואין ההפרש לזה בין שבת ליו"ט ולא מסתב' לן אלא מבחוץ לתחום וכ"ר רבי' אלפסי כדאיתא בתשובותיו ואי לאו דמסתפינא מחבריא.
אמינא פירות הבאין מחוץ לתחום לישראל אחר מותרין לגמרי ולאותו ישראל אסור חוץ לד' אמות ובתוך ד"א מותרין דהו"ל כמו שהוציאו א"י או רוח רעה שיש לו ד"א ואסור דקאמרו בתוך ד"א היא. וגמ' דבני מערבא דגרסי' התם בסוף מסכת דיו"ט וה"ג התם ר"א אילו ואילו שנכנסו לתחום משחשיכה מותר לשחוט, ואילו הן מדבריות הגדלות באפר א"ר זעירא הדא אמרה כלי הבא מחוץ לתחום משחשיכה מותר לטלטלו. ר"ש בר כרסנא בשם רב אחא ובלבד בד"א כהדא גמליאל זוגא איקרי חד סרקיי כמהון אחא שאיל לרב מונא וא"ל קבלין בגו מודניין דידך ואכלין בתוך ד"א מורניין לשון שכינה ש"מ אפילו בישראל הבא בשבילו מותר בד"א ויש מחכמי הדור שפי' הירושלמי קבלם בשביל שכניך והאכילם בד"א ומיירי כשאינה מוקפת העיר דליכא למימר כל העיר כולה כד"א דמיא. אבל למי שנשתלחה אסור אפילו בתוך דבר אחר ולא מסתברא. ובחוץ לתחום ל"ב בכדי שיעשה אלא איסור מלאכה דאורייתא. דא"כ ר"פ דאמר במחובר לערב אסורין בכ"ש אסיפא דכולה מלתא הו"ל למימר. אבל רבי' אלפסי אסר בא"י שהביא חלילין אא"כ שהה במיו"ט בכדי שמביא ממקום קרוב. דס"ל בחוץ לתחום בעינן בכ"ש. וכן פי' בתשובתו ואנן כפי' רש"י מפרשינן לה דהו"ל למימר ימתין כדי שיביא ממקום קרוב כדאיתא במשנה הסמוכה לה במכשירין וזו תשובת רבי' אלפסי ז"ל כל מה שעשה הא"י לעצמו ואין בו חשש שמא ירבה בשבילו כגון הדלקת הנר וכבש דנר וכבש לחד ונר וכבש למאה מותרין לאלתר ומה שעשה הא"י אדעתי' דכ"ע עשה ולא ייחד לו וכן אם עשה לעצמו ויש לחוש שמא ירבה בשבילו לערב אסורים בכ"ש כגון א"י שהביא חלילין וכגון דברים המתלקחים בכל יום. וכגון דברים הבאים מחוץ לתחום אבל שעושה א"י בשביל ישראל לבד אסור עולמית כגון קבר וארון ואם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית. וזה שאמרו עשו לו קבר עשו לו ארון יקבר בו ישראל פרכינן ה"נ נימא בכ"ש. ואמר עולא בעומד באסרטיא שהיא רה"ר וכל עובר ראה את המת ואח"כ ראה את הקבר ויודע שאותו הקבר לאותו מת נעשה וכן הארון מוטל על אותו הקבר וידוע כי בשביל אותו הא"י נעשה לבד ולאו אדעתי' דכ"ע ול"צ בכ"ש ואם בשביל ישראל לא יקבר עולמית ואפילו נקבר בקבר א' ולימים נצרך לקבור באותו קבר שנאסר עליו וזה שאמרו בא"י שהדליק את הנר ומילא מים להשקות בהמתו אם בשביל ישראל אסור ל"ת הא לערב מותר שבין בשבת בין לערב אסור. וזה שלא אמר עולמית שהוא דבר שאינו מתקיים במעשה שבת לא יאכל עולמית והוא דבר שאינו מתקיים בשביל שאמרו יאכל במוצאי שבת לאחרים ולא לו לפיכך אמר לא יאכל עולמית וכל זו התשובה צ"ע. ופי' דפריש בעומד באסרטיא ל"ד לן וכי פריך ה"נ לימא בכ"ש אלא יקבר בו עולמית ואמאי לימא בכ"ש כדאמרינן בעיר שישראל וא"י דרין בתוכה בעיר שרובה ישראל ימתין בכ"ש. בעומד באסרטיא שמא יאמרו ישראל עשאו או סייע בו.
גוי שהביא דורון לישראל בי"ט אם יש מאותו המין במחובר לקרקע או שהבי' חיה ועוף או דגים שאפשר לצודן בו ביום הרי אלו אסורין אפי' בטלטול עד לערב אותו היום שבא בו ולערב ימתין בכדי שיעשו ר"ל שיבאו ממקום קרוב אלפים אמה. וכתב ה"ר יצחק ופר"ש ז"ל לערב זהו ליל שני של יום טוב. ויש חולקין עליו לאסור עד ליל חול. ורבותי היו נותנין לעשות מדינה ומדינה מנהגה. והרמב"ם ז"ל כתב ואפילו הדס וכיוצא בו אסור להריח בו עד לערב בכדי שיעשו. אבל למחרתו והוא יום טוב שני מותר דלא אמרינן מגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכוליה לערב בכדי שיעשו. אבל למחרתו והוא יום טוב שני מותר ביום שני. ואם אין מאותו המין במחובר או שהיתה צורתו מוכחת עליו שמאתמול נעקר או נצוד אם הביאו מתוך התחום מותר ואין חוששין לשאר דיני מוקצה לפי שאין דין הכנה לגוי להכין שאם היו לו תמרי דעסקא או גרוגרות וצמוקין ועז לחלב' הכל מותר ואין צריך הכנה. והראב"ד ז"ל פי' אין הכנ' לגוי שאי' הכנ' מועלת לגוי שכל מה שבידו ספק מוקצה מה שאין כן בישראל שישראל שהביא דורון לישראל מותר שאין מביא אלא מן המותר ואם הביא הגוי הדורון מחוץ לתחום אסור לזה שבא בשבילו גזרה שמא יאמר לך והבא לי עוד ולאחרי' מותר שאין לחוש שמא יאמר לך והבא לחברי שאין אדם חוטא ולא לו. וכן כתב ה"ר יצחק ז"ל ומפרש לבו ביום. ומהאי טעמ' אמרינן דבכדי שיעשו גבי מחובר ר"ל מן הלקיטה לבד ולא מן ההבאה לגבי ישראל אחר אבל לאותו ישראל שהוב' בשבילו יש מחמירין לאסור עליו עד כדי שיעשו מן ההבאה למאן דבעי כדי שיעשו בחוץ לתחום ישראל שהוב' בשבילו מן ההבאה. והר"ף ז"ל כתב כדי שיעשו מן ההבאה ודאי צריך לישראל שהוב' בעבורו למאן דבעי כדי שיעשו חוץ לתחום. ומיהו יש להסתפק אי סגי בכדי הבא' מחוץ לתום לחודיה או שמא ממקום שהובאו משם אפילו רחוק הרבה. וגם יש להסתפק בכדי שיעשו הן מן ההבאה הן מן הלקיטה דשמא שעור בעינן ביום ממש שאז הוא שעת לקיטה והבאה ולא סגי בלילה ומסתבר לכולהו צ"ע. עכ"ל הר"ף ז"ל, והרמב"ם ז"ל כתב ולאותו ישראל ישראל עצמו מותר לערב מיד ואינו צריך להמתין בכדי שיעשו וגם בו ביום מותר לו לטלטל אחר שאין האסור אלא משום גזרה די לנו שנאסור אותו באכילה. וספק חוץ לתחום מותר דספק' דרבנן לקולא ואף על גב דהוי דבר שיש לו מתירין יהיה מותר גם לזה.
שני ימים טובים של ראש השנה פירות שלקטו בראשון אסורין גם בשני לפי שקדושה אחת הן ובמוצאי יום טוב שני ימתין בכדי שיעשו. ואם אין מאותו המין במחובר ובאו מחוץ לתחום אסורים לזה שבאו בשבילו יום ראשון בלבד ולאחרים מותרים מיד וגם לזה שבא בשבילו ליום שני כיון שאין האסור עליו אלא משום קנסא בלבד שלא יאמר לך והבא לי די לנו שנאסור עליו ונקנסו יום ראשון בלבד. וכן הדין בשבת ויום טוב שאם באו בשבת מותרין למחר ואין כאן אסור הכנה אחר שאין האסור שוה לכל. כך כתב הר"ז ז"ל בשם חכמי לוני"ל ז"ל. ואפשר לומר דוקא גוי שהביא דורון לישראל יש לגזור שמא יאמר לך והבא לי אבל ישראל ששלח דורון לחברו על ידי גוי כגון שמסרו לו מעי"ט ונשתהה הגוי ולא הביאו עד יום טוב זה היה מעשה והסכימו חכמים ז"ל להתירו אפילו למי שבא בשבילו והטעם שאין לחוש שמא יאמר לך והבא לי עוד באסור לפי שלא ישמע לו. עוד נוהגין התר חכמי לוני"ל וגם הראב"ד ז"ל ואע"פ הלכה א"י שהביא דורון לישראל אם יש מאותו המין במחובר לקרקע אסורין ולערב אסורין בכדי שיעשה. ואיכא פלוגתא ביני רבוותא איכא למ"ד לערב יו"ט ב' אסורין בכ"ש כדי שלא יאמר לא"י ביו"ט ראשון לך והבא לי ביו"ט הלא"ה מותר כדין ביצה וההיא בר טביא במסכת עירובין ואמר רב אשי ההוא לא איתצודי איתציד אלא מחוץ לתחום אתא ה"ק דאי הוה מיתציד לא הוה אכלי ביו"ט שני מהאי טעמא אי איקלע שני יו"ט בחמשי ומעלי שבתא אי אתי פירות מחוץ לתחום ביו"ט ראשון אסורין עד מוצאי שבת. שמא יאמר לך והבא ליו"ט שני או ליום השבת ואיכא דיהיב טעמא משום דאתקצאי לביה"ש אתקצאי ליומא השני ואיכא רבוותאי דאמרו ערב ראשון קאמר ובשני יו"ט של גליות בשני מותר מההיא בר טביא דאיתציד ביו"ט ראשון ואשתחיט ביו"ט שני ור"ג ור"ח דאכלי ורב ששת לא אכיל הדר בי' וטעמא דמינו ליתא דלא אמרינן מיגו אלא היכי דאיהו גופי' אקצייהו לבין השמשות כגון סוכה דחזיא לבין השמשות דאי אית ליה סעודתא בעי למיתב בגווה למיכל אבל הכא הא לא אקצייהו ומשום ספיקא הוא דאסור ביה"ש דהא ביצה בשני יו"ט של גליות נולדה בזה מותרת בזה ול"א מיגו. הלכך לערב ראשון קאמר אע"ג דלאו בר עשיי' וטעמא דגזירה שמא יאמר לו לך והבא לא אשכחן. ואי איתא דהכי הוא לא הוה שתיק גמרא מיני'.
